היי אני מ', מחלימה מנוירופתיה של הסיבים הקטנים, דלקת מפרקים ראומטית, ואנדומטריוזיס. לפני שהכאב שעליו אני רוצה לספר התחיל, עברתי שנה מאוד אינטנסיבית – שכללה הפלה, מלחמה ברקע, עומס בעבודה ונסיונות להכנס להריון חודשים אחרי אבחנה של אנדומטריוזיס. בהחלטה של רגע, החלטנו אני ובעלי לקחת הפסקה מהכל, ואם המחזור הבא מגיע - אנחנו טסים לתאילנד. המחזור אכן הגיע, וסגרתי לי ולבעלי תאילנד בהתראה של יומיים. בעלי היה בדיוק בין עבודות וקצת חיפש את עצמו ואני ביקשתי חופש מהעבודה אחרי תקופה של עומס.
בדרך לתאילנד במטוס, התחילו לי נמלולים ברגליים והתחלתי לתהות ממה זה נגרם אבל לא ייחסתי אליהם יותר מדיי חשיבות, בכל זאת, הייתי בדרך למקום האהוב עלינו לחופשה אקזוטית. כשנחתנו הנמלולים לא חלפו, ונוספה להם תחושת סחרחורת וריחוף שכזו. הגעתי פעמיים לבית חולים בקוסמוי בשבוע שחלף בעקבות הסמפטומים הללו שרק התגברו, עברתי סדרת בדיקות וקיבלתי שלל תרופות שלא עזרו. בינתיים המחשבות שלי התחילו להשתולל, התחלתי לקרוא על הסימפטומים ולאבחן את עצמי ביותר מדי אבחנות, מה שכמובן לא תרם לתחושת הכאב שרק התגברה, שגרמה לי לא להירדם מרוב כאבים ושריפה ברגליים, לא לצאת מהמיטה כי אני לא יכולה ממש ללכת ולא לאכול כי אני עם בחילות וסחרחורות. לאחר שבוע שכזה החלטנו לקנות כרטיס חזרה הביתה. בשדה בקוסמוי ממש שעתיים לפני הטיסה הביתה כבר קרסתי לגמרי - לא הרגשתי את הגוף שלי מרוב נמלולים וכמעט ואיבדתי הכרה. הגעתי באמבולנס שוב לבית החולים בקוסמוי הפעם לאשפוז של כשבוע. באשפוז בדקו אותי מספר רופאים, נוירולוג וגניקולוג ורופא פנימי - שלא ממש הצליחו לתת לי אבחנה מדויקת למה קורה לי. היה גם אירוע של חום וגם לכאורה זיהום ברחם. הוטסתי רפואית לארץ והגעתי ישירות לאשפוז בשיבא - גם שם לא הצליחו לאבחן מה קורה לי ושוב ניתנה לי אנטיביוטיקה.
אלה זכורים לי כמו ימים מהגיהנום - ימים שבהם אני שבר כלי, על כיסא גלגלים כי לא ממש יכולה ללכת, לא מצליחה להרים את הראש מרוב בחילות, סחרחורות וכאבים. מיותר לציין שהמצב הנפשי שלי היה ברצפה. אף אחד לא ידע מה יש לי, הסימפטומים רק מתגברים ומתפשטים וכל רופא נותן לי תרופה אחרת בתקווה שזה יעזור. אף אחד לא רואה אותי.
הסימפטומים שלי הפכו להיות החיים שלי - ופשוט נדדו ממקום למקום בגוף - הרגליים בערו לי, פתאום הצוואר והגב נתפסו לכמה שבועות, המפרקים בידיים כאבו והייתי צריכה להיעזר בסד, פתאום הופיע כאב חד וקבוע בראש מעל העורף. טופלתי בליריקה שהמינון שלה רק התגבר - ושגרמה לי ללא מעט תופעות לוואי כמו עוד בחילות וסחרחורות ותחושת ריחוף.
עד שנתקלתי בספר שנקרא - ״ריפוי הכאב הכרוני״ של ד״ר ג׳ון סארנו. הרגשתי שהספר הזה פשוט מדבר עליי. בארבעת החודשים של כל הכאבים צמצמתי מאוד מפגשים חברתיים ויציאות מהבית אבל כשאלו כן קרו - למשל מפגש עם חברים קרובים או יציאה ליוגה או פילאטיס, פתאום שכחתי מהכאבים והם לא השפיעו עליי. זה בדיוק מה שהיה מוזכר בספר. הרגשתי שכשאני מאמינה לזה שהסימפטומים שלי הם נוירופלסטיים ושאין בי משהו שהוא לא תקין, אני פיזית מרגישה יותר טוב. אבל עדיין משהו בי גם התעקש להמשיך לבדוק, להאמין שאולי זה באמת פיזי, אולי זה משהו מסוכן, אולי סרטן חס וחלילה. וכן הגוף והנפש שלי עברו טלטלה בין בריאות לחולי.
לאט לאט התחלתי להתעמק עוד ועוד בכאב נוירופלסטי וקראתי עוד ספרים בנושא (הווארד שובינר, אלן גורדון) ושמעתי פודקאסטים. כך הגעתי גם לליהי ליסר ולאתר שלה. כבר הכרתי את כל מה שהיא הסבירה בו, כמו התלמידה המצטיינת שאני. התחברתי מאוד לסיפורי ההחלמה שלה ורציתי גם. יצרתי איתה קשר - היא כתבה לי מיד בחזרה והפנתה אותי קודם כל לד״ר אפרת סוראקי. כשהגעתי לאפרת בינואר 2025 ידעתי שאני בידיים הנכונות. בפעמיים שנפגשנו שטחתי בפניה את כל ההיסטוריה שלי, כולל כל הכאבים שאי פעם חוויתי, בדיקות והיסטוריה רפואית. אפרת עברה על הכל ואבחנה את הכאב שלי כחד משמעית כאב נוירופלסטי ושאני ״מועמדת להחלמה מלאה״. החלטתי להקשיב ופשוט להיות בזה ולהאמין לזה. בדחיפתו של בעלי, התקשרתי שוב לליהי וביקשתי, או יותר נכון התעקשתי להגיע אליה למרות שהיא הייתה מלאה עד אפס מקום.
ליהי לימדה אותי להתייחס לכאבים שלי באופן אחר, להתבונן בהם, להיות איתם ולא לנסות להיפטר מהם. אפילו נתתי להם שם אחר - דובדבנים. התחלתי לתרגל מנטרות טובות בכל יום, מעקב סומטי וכך לאט לאט לימדתי את עצמי שאני באמת בריאה, שאין שום סכנה שהגוף שלי צריך להתמודד מולה. במבט לאחור, אני מבינה שהכאבים שלי היו פשוט מנגנון הגנה של הגוף שלי, ופירוש לא נכון של רגשות או סיטואציות. כמה שזה קשה להאמין, אני אפילו קצת שמחה שזה קרה לי. אני מרגישה שעכשיו אני חיה את החיים שלי עם חיבור אמיתי לעצמי ולתחושות ולרגשות שלי. אני רואה את העולם אחרת - פתאום אני רואה בכל אדם כאב נוירופלסטי ומנסה להסביר את ״התורה״ הזאת. התחלתי את הטיפול אצל ליהי בפברואר 2025. באמצע מרץ 2025, גיליתי שאני בהריון.
היום אחרי 10 חודשים אני יכולה לומר שכל הכאבים הכרוניים שתארתי כבר אינם, הפסקתי את כל התרופות שלקחתי לכאבים. אני כל כך גאה בעצמי. זאת הייתה השנה הכי קשה בחיי, עם כל כך הרבה אתגרים והתמודדויות ופשוט צלחתי את זה.
זה נותן תחושה שאני יכולה לצלוח ולעבור כל אתגר שניצב בפניי. אני רגע לפני לידה ועומדת להיות אמא בפעם הראשונה. ואני יודעת שהחוויה שלי תעזור לי להתמודד עם הקושי שבזה, ועם איזו אמא אני הולכת להיות לילדים שלי. אני יודעת שכאבים יבואו ויילכו וזה לגמרי תקין ואין צורך להילחץ מזה או למדוד את זה, הרי אין באמת אדם שלא חווה כאבים לעולם. אני ממליצה לכל אדם שמתמודד עם כאבים כרוניים, לעצור רגע, ובהינתן שכל הבדיקות הרפואיות תקינות, לבדוק האם מדובר בכאבים נוירופלסטיים. זה יכול להציל את חייכם.
