שמי א', בן חמישים, נשוי ואב לשניים. אני עוסק בתחום הפיננסי.
לפני כשלוש שנים נחבלתי בראש בעקבות תאונת ספורט בבריכת שחייה. לאחר התאונה התחילו כאבי ראש.בהתחלה הכאב היה מפושט, ובהמשך קיבל צורה ברורה יותר – כמו רצועה שנמתחת סביב הראש ואינה מרפה. התחושה הייתה מתמדת, לאורך כל היום, עם עוצמות משתנות. תחושת הכאב הייתה כמובן בעצימות משתנה, נוכחת יותר בלילה, מה שפגם באיכות השינה , והחמירה בעיקר אחרי פעילות גופנית. צריך להדגיש כי הספורט בכלל ופעילות גופנית בפרט, הן חלק מהותי מאוד מהחיים שלי, אז ברגע שהכאב עלה לאחר פעילות, מנע ממני לעסוק בספורט כמו שאני רוצה וזה הפריע לי מאוד. כך שכל המצב השפיע מאוד על המצב רוח הכללי שלי ודי ייאש.
ניסיתי לאבחן את הבעיה בכל דרך אפשרית: ביצעתי MRI ראש, CT ראש, MRI צוואר, וכל סוגי הטיפולים האפשריים – אוסטאופתיה, כירופרקטיקה, דיקור, מסאז’ים, עלוקות ועוד.
פניתי כמעט לכל רופא אפשרי: רופא פנימי, נוירולוג, כירורג, אורטופד, אך אף אחד מהם לא מצא מזור או אבחנה מדויקת לתחושות שלי. הטיפולים שהוצעו לי היו בעיקר תרופתיים – כדורים לשיכוך כאבים או להפחתת רגישות עצבית. אך תופעות הלוואי לא היטיבו איתי, והמשכתי לחפש את המקור האמיתי לבעיה. לא הרפיתי. חיפשתי שוב ושוב, אך לא נמצא מקור ברור, ולא קיבלתי אבחנה ספציפית. האבחנות נעו בין "כאב ראש" ל"פוסט-טראומה"– אך אף אחת מהן לא הסבירה את התמונה המלאה.
בתקופה הזו גם השינה שלי נפגעה, סבלתי מתשישות, וכל זאת תוך כדי שניסיתי להמשיך לעבוד, להיות אבא ובעל נוכח. במקרה, במהלך אחד המחקרים האישיים שלי, הגעתי לד"ר סראנו ולנושא של כאב נוירופלסטי.
דרך זה הגעתי גם לליהי ליסר. שלחתי מייל, קבענו פגישה, ולאט־לאט – שכבה אחרי שכבה – התחלנו להבין את מקור הבעיה.
באמצעות שיחות עמוקות על הילדות, על מי שאני ועל תפיסת העצמי שלי, היא עזרה לי להפחית בהדרגה את רמות הסטרס ולא לפחד מהכאב.
הבנתי שאפשר לשחרר, לא להיות כל הזמן בתחרות עם עצמי, להיות פחות שיפוטי ותובעני, ולקבל את עצמי יותר.
הפסקתי לפחד מהכאב, והתחלתי לראות בו אפילו כלי לצמיחה. למדתי לחבק גם את העליות וגם את הירידות שבתהליך. הפסקתי לרוץ אחרי הפתרון האולטימטיבי ולחפש את הרופא שיאבחן אותי, התמקדתי בתהליך ובכלים שקיבלתי מליהי, שעזרו לי וממשיכים לעזור. לגבי השינה גם אם אני מתעורר, ומרגיש משהו, אז נושם עמוק, וממשיך לישון, כמו כל אחד שמתעורר במהלך הלילה. כיום, כשנה לאחר תחילת התהליך עם ליהי, השיפור משמעותי. עצימות הכאב ירדה למינימום כזה שמאפשר לי לחזור להרגלים הקודמים שלי, בעיקר בספורט (על סולם של 1-10, אם בשיא לא ירדתי מ- 5 והגעתי גם ל- 7-8, הים אני ב 1-3).
הכאב לא נעלם לגמרי, אבל התדירות שלו ירדה ולמרות שהוא עדיין נוכח, הוא לא פקטור יותר. הוא לא מונע ממני לעשות שום דבר, העוצמות נמוכות בהרבה, ואני כבר לא עסוק בו.
אם מגיע כאב – אני מקבל אותו, נותן לו לחלוף, וממשיך בשגרה כרגיל כולל בספורט בביטחון מלא ובלא פחד וחשש.
ליהי, בחוכמתה, באמפתיה שלה, בקשב וביכולת הניתוח המרשימה שלה – הצליחה לעזור לי להבין את עצמי לעומק, יותר ממה שידעתי אי פעם.
היא נתנה לי כלים להתמודד, לקבל, ולהמשיך הלאה – במקצועיות, בעדינות, ובאנושיות נדירה.
