ברוכים הבאים לניוזלטר מס' 3 של פרויקט "לומדים לשחרר כאב "–  
"אין חכמה כבעלת ניסיון"- הסיפור שלי.
בניוזלטר הקודם סיפרתי על אחד המנטורים שלי – פרופ' הווארד שובינר.
אבל אם להיות כנה – המורה האמיתי שלי לא היה אדם, ולא שיטה. הוא היה הכאב עצמו.
לא הגעתי לתחום הזה מתוך סקרנות מקצועית או עניין אינטלקטואלי. הגעתי מתוך ניסיון נואש להציל את עצמי.
כל הידע שצברתי- הספרים שקראתי, הקורסים המקצועיים, הכלים שרכשתי – נועדו למטרה אחת:
למצוא דרך לצאת ממעגל קשוח של כאב, שניהל את חיי במשך שנים.
‍
מאיפה הכל התחיל? ‍
אצלי - הכאב הופיע באגן. האבחנה הרפואית שקיבלתי - Pudendal Nerve Syndrome.
ובתרגום פשוט? כאב שלא המציא השטן.
תחושת בעירה, דקירות, שריפה באגן – 24/7, בלי הפסקה.
אפילו פעולות יום יומיות כמו הליכה, ישיבה, או כל מאמץ פיזי עדין גרמו לכאב עוצמתי.
ניסיתי הכל - תרופות, זריקות, טיפולים משלימים (פיזיותרפיה רצפת אגן, דיקור, כירופרקטיקה, אוסטאופתיה, טיפול במים ועוד) – אבל שום דבר לא באמת עזר. לאט לאט "נכבתי". הרגשתי לכודה בתוך מעגל סגור של פחד, כעס, יאוש ותחושה של חוסר אונים.
‍
ולא משנה לאן פניתי – שמעתי שוב ושוב את המשפט "זה כרוני, אין מה לעשות , תלמדי לחיות עם זה".
ואני? פשוט לא יכולתי להיכנע לרעיון הזה, לא הסכמתי לקבל את "רוע הגזירה".
ורק כשהייתי שם, על קצה גבול היכולת שלי - ממש בתחתית, נואשת, מותשת – הסכמתי רגע לעצור. להפסיק לנסות עוד ועוד פתרונות שלא עובדים ולהתחיל לחקור בעצמי: למה כואב לי? ולמה הכאב לאעובר?.
חשוב לי לומר בכנות – כאב נוירופלסטי לא היה נקודת המוצא שלי. הייתי מוכנה להיפתח לרעיון הזה – רק כשכל שאר הדרכים לא הובילו אותי לשום מקום!
‍
אבל ברגע שהבנתי שכל כאב נוצר במוח כשהוא "מעריך" שישנה סכנה- ושהסכנה הזו לא חייבת להיות פיזית , אלא גם קשורה למתחים וללחצים רגשיים – משהו התחיל לזוז.
התחלתי לחשוב אחרת על הכאב שלי, לפחד ממנו פחות- זה היה הצעד הראשון. אבל מכאן ועד החלמה – הדרך היתה עוד ארוכה. היו לי הרבה יותר שאלות מתשובות": אם אין נזק גופני – איזו סכנה יש כאן? איך מאתרים אותה? איך מטפלים בה? מאיפה בכלל מתחילים?
‍
ספויילר – לא היו פה שום "קסמים", הכאב שלי לא נעלם יום אחד אחרי שקראתי ספר כלשהו. לקח לי זמן לחבר את חלקי הפאזל. היו הרבה רגעים שהרגשתי שאני נסוגה אחורה, או פשוט נעצרת, שבהם תהיתי - האם אני בכלל בכיוון הנכון?               לשמחתי לא הסכמתי "לוותר עלי", והמשכתי ללמוד, לשלב בין שיטות ולתרגל מגוון של כלים – כדי להעביר מסרים חדשים למערכת שלי שאני בטוחה, שלא נשקפת סכנה. והתוצאה? שווה כל רגע. הכאב הלך ופחת – עד שהוא השתחרר לגמרי.
‍
ומה אני מביאה לכם היום?‍
ראיון אישי איתי - שבו אני משתפת את סיפור ההחלמה שלי:
איך הכול התחיל, איך השתנתה התפיסה שלי לגבי כאב, אילו כלים עזרו לי, מי ליווה אותי, וגם –
על רגעי משבר, ספקות, ושאלות לא פשוטות שצצו לאורך הדרך.
הראיון הוקלט לפני כשנתיים, אבל עד היום אני מקבלת תגובות מרגשות: שהוא מעורר תקווה, סקרנות ופותח לאנשים דרך חדשה להבין ולטפל בכאב שלהם שבאמת יכולה לשנות את התמונה.
ואם זו התוצאה אז מבחינתי החשיפה הייתה שווה הכול.
תודה מעומק הלב לד"ר טובה גולדפיין ולמירב הראל על ההזדמנות לספר את הסיפור שלי.

לסיום:
אני ממליצה בחום לכל מי שמתמודד עם כאב כרוני – או מלווה מישהו אהוב – להקדיש זמן לצפייה בראיון הזה.    
כי לפעמים – כל מה שצריך זה לשמוע את המילה הנכונה, מהאדם הנכון, ברגע הנכון, זה יכול לשנות מסלול של חיים שלמים.
מאחלת לכם צפייה מעוררת השראה, מסקרנת ופותחת לב ותקווה 💛
ליהי ליסר (פסיכותרפיסטית, M.S.W).