ברוכים הבאים לניוזלטר מס' 11 / לומדים לשחרר כאב

מחשבות מהממ"ד על כאב וחופש הבחירה
‍
גם הפעם, כמו בחודש הקודם, מצאתי את עצמי יושבת שעות מצטברות בממ״ד.
וככה יצא לי לחשוב – על המושג הגנה. להיות סגורה בחדר קטן, עם עוד אנשים, בשעות הקטנות של הלילה -
ללא ספק זה צו השעה. זה מגן עליי מפני אימת הטילים וההפצצות.
אבל תוך כדי, כשאני יושבת שם, קצת "נוזלת" על הכיסא עייפה, דרוכה, מחכה שיעבור,
חשבתי גם על המחיר של התנועה הזו לעבר מרחב "בטוח". ואיך, במובן העמוק יש לפעולה הזו גם מחיר. היא גוזלת ממני את הדבר הכי מובן מאליו -
את חוויית החופש. את היכולת לבחור: אם לצאת או להיכנס, לאן לנוע ומתי, עם מי להיות ומה לעשות .וכשהגבלת חופש הבחירה הזו נמשכת לא יום, לא יומיים אלא שבועות וחודשים,
יש לזה מחיר.

המוח חווה מצב כזה כסכנה קיומית שאינה פחותה מאיום פיזי ממשי. ואז הבנתי, שהמקום הזה שבו ההגנה מתחילה לצמצם את החופש ואת יכולת הבחירה שלנוזה בדיוק מה שקורה לאנשים שחיים עם כאבים ותסמינים כרוניים.
‍
כשהגנה הופכת למגבלה

כאב ותסמינים כרוניים הם הדרך של המוח שלנו להגן עלינו.
אבל עם הזמן, הניסיון הכושל לטפל בהם רפואית, ולהימנע מכל דבר שיכול לעורר או להעצים אותם –
יכול להוביל למצב שבו הכאב הופך לכרוני, ופוגע ישירות בחופש האישי וביכולת שלנו לבחור.

כשהעולם מצטמצם לאט לאט


נזכרתי באחת המחלימות שליוויתי, שהגיעה אליי אחרי שסבלה ממיגרנות קשות במשך כ-15 שנה. עם השנים היא פיתחה פחד לצאת מהבית לשעות ארוכות, להתעמל, והחלה להימנע ממאכלים רבים ומשקאות כמו קפה או יין – מחשש להחמרה.

לאט לאט, בלי לשים לב, העולם שלה הלך והצטמצם. היא הפסיקה לפגוש חברים, בקושי יצאה מהבית אחר הצהריים, ואפילו שקלה לצאת לפנסיה מוקדמת.ללא ספק, המיגרנה התחילה לנהל את החיים שלה - והיא איבדה את החופש לבחור.

‍וככל שהבחירה החופשית הלכה והצטמצמה - המוח שלה פירש את מצבה כסכנה קיומית. וכך נוצר מעגל סגור –מגרנה – פחד- הימנעות- עוד פחד- מגרנה שעולה בתדירות ובעוצמה.

איך יוצאים מהמעגל הזה?

אחרי כחודשיים בטיפול קיבלתי ממנה תמונה מרגשת : יושבת עם חברות ה״פרלמנט״ שלה, שותה קפה,
אוכלת סופגנייה (לראשונה מזה שנים) והחיוך שלה אמר הכל.

אז מה השתנה? דבר אחד ברור היא הפסיקה לחכות שיקרה לה "נס". במקום זה, היא נתנה צ’אנס לגישה אחרת. גישה שלא מנסה לתקן את הגוף ,אלא לעזור למוח לחוות ביטחון.
‍
דרך תהליך של למידה, היא שינתה את התפיסה שלה שהמיגרנות שלה משקפות סכנה,
והחזירה לעצמה בהדרגה תחושת ביטחון בגוף. במקביל, היא התחילה באומץ רב לפרוץ צעד אחר צעד את ההימנעויות, ולמדה לזהות את הקשר בין לחצים ורגשות קשים שהיא חוותה לאורך החיים לבין התקפי המיגרנה. זה ממש לא היה קל.

היא השקיעה לא מעט שעות בלמידה, והייתה זקוקה לעזרה - אבל היא לא ויתרה והיא זכתה בחזרה בחופש שלה. היא כבר לא חיה תחת המגבלות שהכתיבה לה המיגרנה במשך שנים.

לחזור לבחור

אם אתם חיים עם כאב כרוני, או מכירים מישהו שמתמודד עם המעגל הזה
תעבירו לו את המסר הזה.

הידע על איך מתחילים לצאת ממנו כבר קיים. אפשר לקרוא עליו באתר שלי,
ולפגוש אותו גם בתכנים שאני משתפת בפייסבוק ובאינסטגרם.

ובינתיים –
הלוואי שבקרוב נוכל כולנו לחזור לשגרה בטוחה ורגועה יותר.
ליהי ליסר

לניוז הבא