ברוכים הבאים לניוזלטר מס' 10 / לומדים לשחרר כאב
להפסיק להלחם בכאב
השבוע, בין הריצות לממ"ד, כשרוחות המלחמה נושבות ללא הפוגה- נזכרתי במלחמה אחרת. במלחמה הפרטית שלי. זו שניהלתי במשך שנים מול הכאב.
לפני שגיליתי את המודל הנוירופלסטי, חיי התנהלו בשני מישורים. במישור הגלוי המשכתי לתפקד, לעבוד, לגדל את ילדי, לא רציתי "להיכנע לכאב". אבל במישור הנסתר ניהלתי חמ"ל שלם. רצתי בין רופאים ועברתי עשרות בדיקות פולשניות. ובמקביל ניסיתי למצוא טיפול ש"ימגר" את הכאב. זה התחיל בתרופות, המשיך למשככי כאבים חזקים, ומשם כששום דבר לא עזר, ניסיתי אפילו זריקות שמטרתן להרדים את האזור הכואב. וכשגם זה לא עבד- לא שיניתי טקטיקה. פשוט תגברתי כוחות. הרחבתי את גבולות הגזרה והוספתי עוד ועוד טיפולים: דיקור, אוסטאופתיה, פיזיותרפיה של רצפת האגן. המחשבה שלי הייתה "לירות לכל הכיוונים", משהו כבר יפגע במטרה.
אבל במבחן התוצאה גם זה לא עבד. להפך. הכאב עם השנים רק הלך והתעצם והתחיל להופיע בעוד מקומות בגוף. החיים שלי הלכו והצטמצמו, והכי גרוע- הרגשתי שמיציתי, שאין לי שום מושג לאן אני ממשיכה מכאן. בדיעבד אני יכולה לומר- נקודת השפל הזו דחפה אותי לעבר מסע ההחלמה שלי.
כאב נוירופלסטי – שינוי פרדיגמה שהוביל לשינוי טקטיקה
בדיוק כאן, ברגע שבו הרגשתי שאני נוגעת בתחתית- קרה הדבר החשוב ביותר.
הסכמתי לעצור. לקחת רגע פסק זמן מהטיפולים ולעשות חושבים. להעז להרחיב את החיפוש. ובזכות העצירה הזו נמצאה התשובה.
נחשפתי לפרדיגמה הנוירופלסטית- לצורה החדשה שבה המדע מבין היום כאב.להבנה שכאב לא משקף נזק גופני. כאב משקף את ה"דעה" של המוח שאני נמצאת בסכנה. וברוב הפעמים הסכנה הזו כלל לא קשורה לנזק או למחלה בגוף.
אלא למתחים, עומסים ורגשות קשים שמצטברים מתחת לפני השטח.
או במילים פשוטות: למה שקורה ב"חיים עצמם".
ההבנה הזו שינתה לחלוטין לא רק את התפיסה שלי- שהכאב בעצם לא מסוכן והפיך- אלא גם את הטקטיקה. במקום להילחם בכאב ולנסות שוב ושוב "לתקן" את הגוף התחלתי לחקור:מה יכול לגרום למוח שלי להסיק שאני בסכנה?
ואיך אני יכולה להתחיל לאותת לו בחזרה, לשדר לו שאני בטוחה?
החיפוש הזה הוביל אותי ללמוד לעומק את התחום של טיפול בכאב נוירופלסטי,
לשנות לא מעט דברים בחיי- ולהחלים לחלוטין מהכאב הכרוני.
